סיפורו של ספר

הכל התחיל ברעיון, כמו רוב ההתחלות. המיוחד ברעיון הזה היה שהוא רעיון שלי ומה שלא היה כזה מיוחד הוא שכל סובביי נפנפו בו כעוד אחד ממיני הרעיונות העולים וצצים בראשי לעיתים תכופות. אך כדרכם של רעיונות מיוחדים התקדם וצמח זה הקטן וגדל למימדים מרשימים. עם הזמן, כאשר חבריי ומשפחתי הבחינו שלא מדובר בעוד התחלה שטותית ללא סוף, החל גיוס נרחב ומרשים בכל קנה מידה לסיוע ועזרה למען הצלחת הפרויקט.

וכך בחור חולמני פשוט, חובב בישולי שטח מושבע, ועדת חבריו ומשפחתו יצאו לעשרות טיולים וניסו מאות מתכונים. טעמו, תיקנו, העירו והאירו ולבסוף הובילו ליצירת אוסף המתכונים האולטימטיבי למבשל בשטח.

בסך הכל רציתי לכתוב ספר בישול ובדרך גיליתי שוב ושוב עד כמה גדולה היא כוחה של תמיכה ועזרה ועד כמה היא חשובה.

כבר בתחילתה של הדרך הגעתי למסקנה שאיני מתעתד לגשת להוצאת ספרים. הוצאות ספרים, עבורם הפקת ספרים זו מחייתכם ושכרם, מכניסים, וכנראה בצדק, שיקולים עסקיים לרוב, ומוציאים את הספר הכי נכון "כלכלית". עבורי לא היה מקום לפשרות, העיצוב, ההגהה, הכריכה ואפילו סקאלת הצבעים היו כולם ברורים לי בדמיוני ולא הייתי מוכן שבעבור רווח גבוה יותר יורידו מאיכות הספר.

עם זאת, מסתבר שהפקת ספר הינה הפקה לא פשוטה ולקפוץ כך למים בלי גלגל הצלה ויש שיגידו אפילו בלי בגד ים אינה בהכרח צעד פשוט וללא ספק אינה מעידה על שפיות רבה של המבצע. מהר מאוד עלו שאלות מוזרות כמו מהו הפורמט של הספר, מהו משקל העמודים, איזה סוג כריכה ברצוני להפיק ומהו צבע הפורזץ (כן זו מילה אמיתית). עם זאת ההרתעה לא הצליחה לשבש את הנחישות או לחילופין הטפשות וההתלהבות הצליחו לטשטש את ההרתעה וכל מכשול הפך לאתגר, התמודדנו, צעד אחר צעד, משברון אחר משברון. עד שלבסוף הגענו למוצר הסופי… ועם כל הצניעות (החסרה לי באופן כללי) זהו אחלה של מוצר!

מצאתי כי להוציא ספר בהוצאה עצמית זוהי משימה קשה ומורכבת משמעותית יותר מכפי שחשבתי כאשר נכנסתי לאפיזודה הזו. במוחי חשבתי שכל שעליי לעשות זה למצוא את המתכונים הנכונים, לצאת לשטח בהנאה ולבשל –  מה שאני עושה גם כך לעיתים תכופות. מדי פעם להרביץ גם כמה תמונות ולבסוף "לזרוק" את הכל למעצב גרפי, ונגמר הסיפור. וכך אכן התחלתי.

לא מדויק…

ביקשתי מחבר ילדות, אורי שעשוע, שהוא מעצב תעשייתי בעצמו שיסייע והוא בנחישותו התמידית נכנס לפרויקט כמו למבצע של הסיירת וסייע לי מהרגע הראשון ועד לסוף הטוב. עם הזמן, ראינו, שעשוע ואני, שהתמונות שיצרנו רחוקות מלהיות ברמה המקצועית הנאותה. גם הטקסט שכתבתי שנראה לי מצחיק וטוב בהחלט, החל מקבל ביקורות על שגיאות דקדוקיות ואחרות, ומסתבר שלמצוא מעצב גרפי איכותי זו משימה לא פשוטה בכלל. וכך טפח אחר טפח חיפשנו אנשי מקצוע ובמפתיע גם מצאנו. ליאור צאליק, איש הצילום והאגדה, לילך רון, אמנית העריכה הלשונית וכמובן תמר בר דיין הגרפיקאית שבמקצועיותה המושלמת לקחה 5,000 תמונות ו- 270 עמודי טקסט והפכה אותם לספר יפהפה.

אבל זה לא הסוף, מסתבר שחנויות ספרים בכלל לא מדברות עם סופרים אלא עם מפיצים. מפיצים לעומת זאת בכלל לא מדברים עם סופרים אלא עם הוצאות ספרים ואילו אני קטן וקטנטן שכמותי לא ממש נכנס בתחומי המכ"מ שלהם. הבנתי פתאום שלייצר את הספר זה לחלוטין לא החלק הקשה. לעומת זאת, צוואר הבקבוק של כל שרשרת ההפקה נמצא בדרך הפצתו לחנויות. וכך בדרכים מוזרות, חלקן מחתרתיות יותר וחלקן פחות, השגנו, שעשוע ואני, מספרי פלאפון של מפיצים ולאחר תקופת מאמצים והתעקשויות לא מבוטלת בכלל הצלחנו לשריין כמה פגישות עם המפיצים המובילים בישראל. לא היה קל אבל היה שווה…כל מפיץ שראה את הספר (שכבר היה כמעט גמור עד אז) התלהב וישר הציע שנחתום על חוזה הפצה. ופתאום לאחר שבועיים של פגישות המלוות בחרדות וחששות מצאתי עצמי עם אפשרות בחירה בין מספר מפיצים, מצב מפתיע ומגניב למדי. 

בין לבין היו עוד כל מיני פונקציות ומשימות להן לא צפינו – כגון יחסי ציבור, אותם הובילה במקצועיות רבה עירית אלקבץ, השגת ברקוד לספר, בחירת בית הדפוס, בחירה בין ספירלה, תפירת הדפים או הדבקתם ועוד ועוד ועוד.

כעת בסופו של דבר, אני חייב לומר שזה היה פרוייקט מאלף ולא פשוט. התענוג היה ועודנו צרוף ואני שמח בהחלט על ההחלטה להיות אנרכיסט בזעיר אנפין, לעשות ספר כמו שאני רואה לנכון, בין אם זה נכון לאחרים או לא ולהצליח להביא אותו לחנויות.

אני מביע שוב ושוב את תודתי לכל שלקחו חלק בהפקה הספר הזה הוא שלכם בדיוק כמו שהוא שלי!

לכל שאלות בנוגע בישולי שטח, הוצאת ספר עצמית והחיים כמשל… אל תהססו,

גלעד